הניתוח הטכני הינו שיטה לניבוי התנהגות מחירים בעתיד המתבססת על בחינת התנהגות המחירים בעבר. בדומה לתחזית מזג-האויר הניתוח הטכני אינו אבסולוטי ועלולים להיות בו אי דיוקים.
הניתוח הטכני עוזר למשקיעים לצפות מה סביר שיקרה למחירים בעתיד, תוך שימוש במגוון רחב של גרפים, תבניות ותרשימים המציגים את התנהגות המחירים בעבר.
הניתוח הטכני מתאים לניתוח מט"ח, מניות, אופציות, סחורות ומוצרים נוספים אשר מושפעים מהיצע וביקוש. השיטה מאפשרת ניתוח בכל מרווח זמן (תוך-יומי, יומי, שבועי, חודשי וכן הלאה).
נהוג לראות באבי השיטה לניתוח טכני את צ'ארלס דאו (Dow). היסודות שעמדו בבסיס התיאוריה שפיתח הם:
- המחירים כוללים את כל המידע המצוי בשוק;
- תנודת המחירים אינה אקראית;
- ה-"מה" חשוב יותר מאשר ה-"למה".
המחירים כוללים את כל המידע המצוי בשוק
לפי שיטת הניתוח הטכני, המחיר הנוכחי כולל את כל האינפורמציה הקיימת בשוק ברגע נתון. המחירים העכשויים כוללים את התקוות, הפחדים, הציפיות של כל המשתתפים במסחר, כולל את הציפיות להעלאות/הורדות ריבית, ציפיות לפרסום נתונים וכו'. היות שכל האינפורמציה (אמורה להיות) גלומה במחיר, הרי שהמחיר מייצג ערך ריאלי המהווה בסיס לניתוח השוק. מכיוון שהמחירים משקפים את סך המידע כולו, הרי שהשיטה הטכנית משתמשת במידע הגלום במחיר בכדי לצפות את כיוון השוק בעתיד.
תנודת המחירים אינה אקראית
רוב המנתחים הטכניים מסכימים שלתנודת המחירים יש מגמה, כיוון. למרות זאת הם גם מסכימים כי ישנן תקופות בהן המחירים נעים ללא מגמה ברורה. לו תנועת המחירים הייתה אקראית לחלוטין (רנדומלית), אזי לא ניתן היה לבצע ניתוח טכני מוצלח.
מנתח טכני מאמין כי ניתן לזהות מגמות מסחר, ובהתאם להשקיע ולסחור על בסיס אותן מגמות.
מכיוון שביצוע ניתוח טכני אפשרי למגוון רחב של חיתוכי זמן, הרי שניתן לזהות מגמות של טווחי זמן קצרים ומגמות של טווחי זמן ארוכים.
דאו התייחס לכך שהשוק נמצא תמיד באחת משלוש המגמות:
[א] מגמת עלייה; [ב] מגמת ירידה; [ג] דשדוש.
בהמשך נתייחס למושג המגמה וחשיבותו בניתוח הטכני.
ה-"מה" חשוב יותר מאשר ה-"למה"
את הטכנאים מעניינים שני דברים בלבד:
[1] מהו המחיר הנוכחי;
[2] ההיסטוריה של תנועת המחירים.
המחיר הוא התוצאה של העימות התמידי בין היצע וביקוש. המנתחים הפונדמנטליים מתרכזים ב-"למה" המחיר הוא כזה, בעוד שהמנתחים הטכניים מעדיפים להתרכז ב-"מה קורה" עכשיו, מבלי להתעניין ב-"למה זה קורה".
בעיניי הטכנאים "מדוע עלה המחיר" היא שאלה פשוטה.... התשובה: מפני שיש יותר קונים מאשר מוכרים. אחרי הכול, ברור שערכו של נכס הוא בסופו של דבר מה שמישהו מוכן לשלם עליו, לכן, למה חשוב להתרכז ב-"למה זה המחיר"?
עם חלוף הזמן התפתחו העקרונות שעמדו בבסיס התיאוריה של דאו, לשיטת הניתוח הטכני המודרני שאנו מכירים היום. פותחו עשרות כלים טכניים לשיפור ניבוי התנהגות המחירים, והשיטה הפכה נגישה יותר וקלה יותר. בזכות התפתחות הטכנולוגיה ומהפכת התקשורת הפכה השיטה להיות נחלת הכלל.
עיקר הביקורת על שימוש בשיטה הטכנית מתייחס לרמת הסובייקטיביות הגבוהה הקיימת בניתוחי השוק עצמם. היות שלא מדובר במתמטיקה טהורה, הרי שהכול תלוי בעיני המתבונן: מנתחים טכניים מנתחים את השוק באופן שונה, על בסיס אותם כלים.
יש התוקפים את ההנחות המצויות בבסיס השיטה:
§ הנחת דאו שהמחירים אינם אקראיים.
לטענת המבקרים הנחה זו נוגדת את השערת השוק היעיל, לפיה מחירם של נכסים נע אקראית בהתאם לשוויים התיאורטי. לטענת המבקרים, מחירי הנכס בהווה אינם מלמדים על מחירו בעתיד, היות שהתנהגות המחירים בשוק היא אקראית, ולא ניתן לחזות אותה.
§ הנחת דאו שהתנהגות המחירים בעבר יכולה לשמש לניבוי התנהגותם בעתיד.
טענת המבקרים היא שהמחירים נעים כתוצאה מארועים שונים עכשוויים, אשר העבר אינו יכול לחזות אותם.
יש המותחים ביקורת על טכניקת הניתוח:
§ המבקרים טוענים כי איתותי שינוי מגמת השוק המתקבלים מניתוח טכני מתקבלים מאוחר מדי, לאחר שהשינוי ארע, ובאופן זה מי שפועל על פי השיטה מגיב מאוחר מדי ומחמיץ כ-1/3 מעליות השערים ומפסיד כ-1/3 מירידות השערים.
§ הטכניקה מאפשרת חירות רבה בבחירת מרווח הזמן, דבר המביא פעמים רבות לשגיאות בניתוח.
§ ניתוח בטווחי זמן קצרים עשוי להביא לחשיפה ל-"רעשים" ובכך לאיתותים שגויים. (לדוגמא, שימוש באינדיקטור ממוצע-נע 3 ימים).
· השיטה ניתנת ליישום בכל נכס בשוק ההון שמחירו נקבע על-פי היצע וביקוש (מט"ח, מניות, אופציות, סחורות וכו');
· הניתוח הטכני מתרכז ב-"מה קורה" ולא ב-"מה קרה בעבר", והוא עדכני בכל רמת מחירים השוררת בשוק;
· התמקדות במחירים ונטרול גורמים מתערבים חיצוניים: השיטה דוגלת בניתוח טכני טהור, המבוסס על ניתוחי גרפים ותרשימים ומנטרלת את כל השאר (רגשות וכו');
· לעיתים, איתותי האינדיקטורים מעידים על סיום מגמות לפני שהדבר ניכר בשוק. ובכך מתאפשר למשקיע לשמר רווחים מצד אחד ולהימנע מהפסד מצד שני.
(ראה פרק נפרד המיועד לכך: תרשימים ותבניות)
תרשים המחירים מייצג סדרת מחירים על פני ציר הזמן.
הציר האנכי בגרף (ציר ה-Y) מייצג את טווח המחירים. הציר האופקי (ציר ה-X) מייצג את טווח הזמן. המחירים נעים משמאל לימין, כשהמחיר העדכני ביותר הוא הנקודה הקיצונית הימנית בגרף.
למרות שמנתחים טכניים משתמשים בגרפים ככלי מרכזי, אפילו בלבדי, לניתוח השוק, הרי שגרפים הם כלי המשמש גם מנתחים פונדמנטליים. הגרף הינו דרך ויזואלית מצוינת להציג את תנועת המחירים לאורך זמן וללמוד ממנה. האפשרות להציג שערים היסטוריים בגרף ולהצליבם עם אירועים כלכליים מאפשרת לבחון את השפעות האירועים על טווח המחירים.
מרווח הזמן מאפשר בחינת הנתונים על-פני אותה תקופת זמן. ניתן לבחון את הנתונים במגוון רחב של מרווחי זמן: תוך-יומי, יומי, שבועי, חודשי, רבעוני, שנתי וכן הלאה.
לדוגמא, בבחירת מרווח זמן יומי, כל נקודה מוצגת על הגרף תייצג יום אחד במסחר. בבחירת גרף שבועי, יחידת זמן אחת בגרף תהיה שבוע.
יש לשים לב שבגרף היומי מרווח הזמן הכולל הוא 300 יחידות (של יום), שהן יותר משנת מסחר (בשנה מתקיימים בין 220 ל-240 ימי מסחר). בהצגת גרף שבועי ניתן לראות כי בוחנים 300 שבועות, שהם קרוב ל-6 שנים!
ככל שמרווח הזמן הנבחר מייצג יחידת זמן קטנה יותר, כך הגרף יציג תקופת נתונים קצרה יותר. מצד שני, מדובר ברזולוציה גבוהה יותר של הנתונים.
הכוונה היא שבגרף היומי נוכל לדעת מה קרה במסחר יום ביומו, לעומת מצב בו אנו בוחנים גרף שבועי בו נוכל לדעת רק מה קרה בתחילת השבוע ובסופו, ללא ירידה לפרטים לגבי מה ארע בכל יום בשבוע.
כיצד יש לבחור את מרווח הזמן?
הבחירה במרווח הזמן קשורה לאסטרטגיית המסחר של המשקיע, באופן שבו משקיע לטווח קצר יבחר בהצגה יומית או תוך-יומית, לעומת משקיע הסוחר לטווח בינוני או ארוך שיתמקד במרווח שבועי או חודשי. גרפים במרווחי זמן קצרים הם בדרך-כלל תנודתיים יותר ומכילים יותר "רעש" מאשר גרפים למרווחי זמן ארוכים.
בניתוח הטכני אנו מדברים על ניתוח בטווח קצר, טווח בינוני, טווח ארוך.
משקיע המעוניין לנתח את השוק לשבוע הקרוב, טווח קצר, רצוי שיתבונן בהתנהגות השערים בשבוע-שבועיים האחרונים בכדי לקבל תמונת מצב.
משקיע המעוניין לנתח את השוק חודש קדימה, טוב אם יתבונן בהתנהגות השערים בתקופה של חודש-חודשיים אחורנית. התבוננות בתקופות זמן שונות עשויות לתת תמונה שונה לחלוטין.