שוק המט"ח מתאפיין במסחר ממונף (מלשון "מנוף").

סוחר המט"ח אינו רוכש פיזית מטבע מסוים כנגד אחר, אלא "רוכש חוזה מט"ח", בו כמות מסוימת של מטבע אחד "נמכרת" כנגד המטבע השני, בשער חליפין נתון. סוחר המט"ח מחזיק את העסקה לפרק זמן (בדרך כלל קצר, במהלך אותו יום), ובשלב מסוים "מוכר" סוחר המט"ח את החוזה ("סוגר" את העסקה). עם סגירת העסקה נוצר רווח או הפסד לסוחר המט"ח מפעולת המסחר.

סוחר המט"ח אינו חייב להשקיע (לסכן) את מלוא היקף העסקה. הוא מפקיד ביטחונות אצל עושה השוק, שמבטיחים את קיום העסקה. סכום הביטחונות הינו הסכום שאותו הלקוח מוכן לסכן, והם מהווים שיעור קטן (בדרך-כלל) מהיקף העסקה.

חדר עסקאות לסחר במט"ח חייב לוודא שהועמדה אצלו ערבות, במקרה של עסקאות ממונפות, על מנת להבטיח שהמשקיע יוכל לשלם במקרה של הפסד. סכום הביטחונות נע בדרך כלל בסביבות 5%-1% מסכום העסקה.

הדבר מתבצע בפועל על ידי הפקדת סכום לחשבון המסחר של המשקיע, שישמש לכיסוי הפסדים עתידיים, אם יהיו, בפעילויות המסחר במט"ח שלו.

ביטחונות אלו מאפשרים למשקיע הפרטי לסחור בשווקים בעלי רף השקעה גבוה, בכך שהוא יכול להחזיק בפוזיציה הגבוהה בהרבה מערך יתרת החשבון שלו. בהתאם, יוכל להגדיל למעשה את שיעורי הרווח, במקרה של השקעה מוצלחת.

שיעור המינוף, אם כן, הוא היחס שבין היקף העסקה (נניח 10,000$) לבין הביטחונות (נניח 100$, ובהתאם: יחס מינוף של 1% או 1:100). בהתאם, התשואה או ההפסד הצפויים לסוחר המט"ח, יוכפלו בשיעור המינוף שלקח הסוחר: אם שער החליפין השתנה ב-1.3%, וסוחר המט"ח השתמש במינוף של 1:100, הוא ירוויח 130% על השקעתו, או שיפסיד 100% (לא יותר, כי זה המכסימום שהוא יכול להפסיד!), תלוי בכיוון קניה-מכירה בו בחר.

ישנם חדרי מסחר שמתחייבים בפני המשקיעים כי הסיכון המכסימלי שלהם בעסקה הינו גובה הביטחון שהעמידו כנגד העסקה. ערכה של הבטחה כזו למשקיע רב מאוד, שכן היא מאפשרת לו לנהל את הסיכון מולו הוא חשוף, ולהבטיח את עצמו במקרה של ירידת שערים.

משקיע פותח עסקה לרכישת 1,000,000 (מיליון) דולר ארה"ב מול ין יפני בשער של 120.00, עם ביטחונות בגובה 2%.

משמע, עליו להפקיד ביטחונות בגובה 20,000$ המגלמים שער של 117.60 (כלומר: אם וכאשר יגיע השער בשוק ל-117.60, תיסגר העסקה בהפסד של 20,000$).

בעת רכישת מניה או סחורה אנו משלמים מראש את המחיר. בפתיחת פוזיציה בעסקאות מט"ח אנו מעמידים ביטחונות, בגובה הסיכון המכסימלי שאנו מוכנים לקחת. אנו נדרשים רק לביטחון (Margin) הנע בדרך-כלל בסביבות 1%-5% מערך העסקה. זו הסיבה לכך שבמסחר ממונף ניתן להגיע לרמת תשואה או סיכון גבוהה מאוד.

משקיע שבחר לרכוש 100,000 דולר מניות יודע שהתשואה והסיכון מתייחסים לסכום זה בדיוק. אם ערך המניות ירד ב-10% יפסיד המשקיע 10,000$, אם ערך המניות יעלה 10% הוא ירוויח 10,000$..

לעומתו, מי שמעוניין בהשקעה דומה במסחר במט"ח צריך רק כ-1% בכדי "לרכוש" 100,000$, משמע 1,000$ בלבד. ירידה של 1% בערך המטבע משמעותה הפסד של כל 1,000$ הדולר. אם הוא העמיד ביטחונות כנגד העסקה בשווי של 1,000$, ירידה של 3%, למשל, בערך המטבע, משמעותה תהיה עדיין הפסד מכסימלי של 1,000$ למשקיע. המשקיע מסכן רק את הביטחונות שהעמיד, ולא יכול להפסיד יותר מהם..

מצד שני, עליה של 10% תניב למשקיע 10,000$ רווח על השקעה של 1000$ בלבד..

המינוף הגבוה בעסקאות במט"ח הוא אשר מושך משקיעים רבים להשקיע בשוק, אולם יש לזכור: ככל שהמינוף גבוה יותר, כך גם הסיכון גבוה יותר.